תכנון לפרישה
אתם בטח מכירים את הרגעים האלו: כשנמאס לנו לעבוד, אנחנו לפתע זורקים לחלל האוויר הערה בסגנון של "בא לי לפרוש לפנסיה כבר". לחילופין, כשאנחנו עדיין אוהבים לעבוד אבל מחכים לרגע בו יהיה לנו יותר זמן פנוי לתחביבים, למשפחה ולחברים אנחנו לרוב אומרים "את זה אני כבר אעשה כשאהיה בפנסיה".
במילים אחרות, החשיבה על הרגע שבו נהיה בפנסיה מעסיקה כמעט כל אחד ואחת מאתנו, אבל רובנו סופרים כמה שנים נותרו לנו עד הפנסיה ומעטים מאתנו תוהים כמה שנים נהיה מוגדרים כפנסיונרים, כלומר לכמה שנים אנחנו צריכים להיערך כדי לחיות עם קצבת הפנסיה שחסכנו.
לכאן נכנסת ההגדרה המאוד רלוונטית בתכנון פנסיוני: "תוחלת חיים". תוחלת חיים היא אומדן לצפי של מספר שנות חיים הצפויות למי שנולד בשנה שבה אומדן זה נבדק. שוב, מדובר באומדן, כלומר נתון סטטיסטי שלרוב נבדק על ידי הגוף הממשלתי המוסמך בכל מדינה ומדינה למעקב אחר אוכלוסיית המדינה והשינויים הדמוגרפיים החלים בה. במדינת ישראל מדובר בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, או בשמה הקצר הלמ"ס. את נתוניה מפרסמת הלמ"ס מדי שנה, והיא מסווגת את נתוניה לפי מין (גברים ונשים) ולפי דת וקבוצת אוכלוסייה.
למרות שלעיתים נראה כי קשה לחיות בישראל (המצב הביטחוני, יוקר המחייה, הפקקים בכבישים וכדומה), תוחלת החיים במדינת ישראל היא מהגבוהות בעולם וכשאנחנו אומרים גבוהות הכוונה היא לעשירייה הראשונה/השנייה תלוי באופן המדידה.
נכון לשנת 2022 (הלמ"ס עדיין לא פרסמה את נתוני 2023) תוחלת החיים של גבר בישראל היא 80.7 שנים ושל אישה - 84.8 שנים (ללא הבדלי דת). וכן, נשים חיות יותר מגברים. לא הרבה יותר, אבל בדרך כלל תוחלת החיים שלהן גבוהה בכ-4 שנים משל גבר, לפחות כשמדובר בישראל (לדו"ח האחרון של הלמ"ס על תוחלת החיים בישראל). אגב, לצורך הדיוק, כאשר הלמ"ס מפרסמת את ממצאיה, במקרה הנוכחי נכון לשנת 2022, כוונתה היא שאם תינוק נולד בשנת 2022, הוא צפוי לחיות 81.5 או 85.1 שנה, תלוי במין הנולד.
בדירוג תוחלת החיים (ממוצע לשני המינים), לפני ישראל ממוקמות כמעט באופן קבוע מדינות המזרח הרחוק דוגמת יפן, הונג קונג, סינגפור, צפון קוריאה ואף מקאו ואילו אחריה מדורגות מדינות באירופה דוגמת בריטניה, גרמניה, אוסטריה, אירלנד והולנד ואף ארה"ב (לדירוג עולמי של תוחלת חיים לפי מדינות).
תוחלת החיים במדינת ישראל מצויה במגמת עלייה מתמדת כבר עשורים ארוכים וכרגע לא נראית מגמת ירידה באופק. כפי שציינו מקודם, נכון לשנת 2022 מדובר על 81.5 שנים לגבר ו-85.1 שנים לאישה. לצורך ההשוואה, לפני 20 שנה ונכון לשנת 2002, מדובר היה על תוחלת חיים של 78.1 שנים עבור גבר ו-81.9 שנים עבור אישה. ואם נלך עוד 20 שנה אחורה, נכון לשנת 1982, מדובר היה על תוחלת חיים של 72.8 שנים עבור גבר ו-76.2 שנים עבור אישה.
העלייה המגמתית בתוחלת החיים במדינת ישראל אינה רק נתון סטטיסטי שנותר על ניירות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בשנת 2022 החלה ממשלת ישראל להעלות את גיל הפרישה לפנסיה הקבוע בחוק של נשים וההחלטה נבעה בעיקר משתי סיבות: הראשונה, עלייה בתוחלת החיים כפי שתיארנו אותה לעיל. אנשים חיים יותר, והם והמדינה מבינים שיש להם יותר שנים לחיות בפנסיה, ולכן הם לא ממש רוצים לצאת לפנסיה. הם מפחדים להשתעמם בבית/להרגיש לא משמעותיים ולעיתים רבות יציאה לפנסיה גורמת לאנשים להיות פחות בריאים, ואז ההוצאות הרפואיות מאמירות והפנסיונר והמדינה במקביל נושאים בהן.
הסיבה השנייה היא הרצון לאפשר לכל מי שעובד ומפריש לפנסיה, אבל חושש שגובה הקצבה החודשית לא תספיק לו כשיפרוש, להמשיך לעבוד עוד מספר שנים כדי להגדיל את החיסכון הפנסיוני שלו ובכך להגדיל את הביטחון הכלכלי שלו. ואכן, יש לא מעט שכירים/עצמאים שמעדיפים להמשיך לעבוד מספר שנים נוספות, ולעיתים אפילו משתי הסיבות יחדיו.
גיל הפרישה, נזכיר, מוגדר כגיל הזכאות לפרוש מהעבודה בשל גיל ולקבל גמלה בשל פרישה מעבודה (פנסיה). בישראל ישנה הגדרה נוספת: גיל פרישה מוקדמת שזהו גיל הזכאות לקבל גמלה מחמת פרישה מהעבודה בשל גיל (קצת מבלבל...אנחנו יודעים) אבל לפני גיל פרישה.בישראל, נכון לתחילת שנת 2024, גיל הפרישה לגברים הוא 67 ולנשים הוא 62-65 (תיכף נסביר מדוע מדובר בטווח). גיל הפרישה המוקדמת בישראל הוא 60, לגברים ולנשים כאחד.
אבל, כאמור ממשלת ישראל החליטה להעלות את גיל הפרישה לנשים - על רקע הסיבות שתיארנו לעיל - וזאת באופן מדורג מתוקף חוק גיל הפרישה. החל מינואר 2022 ולאורך 11 שנה, כלומר עד 2032, גיל הפרישה לנשים עולה בהדרגה, תחילה בכל שנה הוא יעלה ב-4 חודשים ולאחר 3 שנים הוא יעלה ב-3 חודשים מדי שנה. המשמעות היא שבשנת 2032 נשים יעבדו עד גיל 65.
במילים אחרות, לעלייה העקבית בתוחלת החיים יש השפעה ישירה על גיל הפרישה לפנסיה, וכן על מספר השנים שנחיה כפנסיונרים.
לגידול המגמתי בתוחלת החיים במדינת ישראל יש 2 השלכות עיקריות וישירות: הראשונה, על מספר השנים שנחיה כפנסיונרים והשנייה על גובה קצבת הפנסיה שמגיעה לנו.
ההסבר הכי טוב להשלכה הראשונה מצוי בנתונים ההיסטוריים. וניקח את הדוגמה של גבר יהודי: נכון לשנת 1982 גבר יהודי בישראל חי בממוצע 73 שנים ומכיוון שגיל הפרישה הוא 67, זה אומר שמספר שנותיו בפנסיה עמדו בממוצע על 6 בסך הכול (!). לעומת זאת, נכון לשנת 2022, גבר יהודי בישראל חי בממוצע 82 שנים ומכיוון שגיל הפרישה הוא 67, זה אומר ששנותיו בפנסיה עומדות על 15 - פי 2.5 ממה שהיה נכון לפני 40 שנה (!). והנה הדוגמה של נשים: נכון לשנת 1982, אישה יהודייה בישראל חיה בממוצע 76 שנים ומכיוון שגיל הפרישה הוא 65, נותרו לה 11 שנה בפנסיה. לעומת זאת, נכון לשנת 2022, אישה יהודייה חיה בישראל 85 שנים, וזה אומר שנותרו לה בפנסיה 20 שנה (!), כמעט פי 2.
ומה באשר להשלכה על גובה קצבת הפנסיה? ובכן, כאן מדובר בהסבר מורכב יותר. קרן הפנסיה מחויבת לשלם למי שפורש לפנסיה קצבה לכל ימי חייו, מהרגע שפרש. כדי שהקרן תוכל לעמוד בהתחייבותה זו, היא צריכה להתאים את גובה הקצבה לשינויים בתוחלת החיים הצפויה לפנסיונר. על מנת שקרנות הפנסיה יוכלו לעמוד בתשלום הקצבאות, רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון (לאתר הכללי של הרשות) מעדכנת מדי מספר שנים את המערך הדמוגרפי של מדינת ישראל ומסיקה ממנו כיצד השינוי בו משפיע על תוחלת החיים, וכפועל יוצא על גודל ההתחייבויות של קרנות הפנסיה כלפי עמיתיהן.
השינויים בתוחלת החיים באים לידי ביטוי במקדמי ההמרה לקצבה שקבועים בקרן הפנסיה. מקדם המרה הוא למעשה מספר החודשים המשוער שנותר לפנסיונר לחיות, דהיינו מספר שבאמצעותו מתרגמים את כל הסכום שצבר החוסך בקרן הפנסיה לקצבה חודשית שיקבל בשארית חייו. מקדם ההמרה נקבע, כאמור, לפי תוחלת החיים ולוחות תמותה של האוכלוסייה (אותו עדכון מערך דמוגרפי). מקדמי ההמרה של חברות ביטוח, קרנות הפנסיה וקופות הגמל אינם אחידים, ואף ייתכנו מקדמי המרה שונים בין חברת ביטוח אחת לשנייה, ובין קרן פנסיה אחת לאחרת ובין קופת גמל אחת לשנייה. זו מתמטיקה די פשוטה. לוקחים את סך החיסכון, נניח 1 מיליון שקל, מחלקים במקדם, נניח 200 (כלומר האומדן הוא ל-17 שנים בפנסיה) והתוצאה היא קצבת פנסיה חודשית של 5,000 שקל.
בישראל ישנם 2 סוגי מקדמי המרה, בעקבות רפורמה שחלה בשוק: ישנו מקדם המרה מובטח שפירושו מקדם שנקבע ביום ההצטרפות לפוליסה ומבוסס על לוחות תמותה הנכונים לאותו מועד. מקדם זה אינו ניתן לשינוי, כלל וכלל. מקדם מובטח קיים אך ורק בפוליסות של ביטוח מנהלים שנעשו לפני שנת 2013.
הסוג השני הוא מקדם המרה לא מובטח, כלומר מקדם שמשתנה בהתאם לעדכון לוחות תמותה ותוחלת חיים לאורך תקופת החיסכון אבל מתקבע סופית ביום הפרישה לפנסיה. במקרה כזה, המבוטח לא יודע עם הצטרפותו לפוליסה מה יהיה מקדם הקצבה כשיתחיל לקבל אותה.
ולכן, כאשר הפנסיה של המבוטח מבוססת על מקדם המרה מובטח, אזי אין לו מה לדאוג כי המקדם לא ישתנה כלל, ולא משנה כמה תוחלת החיים תעלה.
לעומת זאת, כאשר הפנסיה של המבוטח מבוססת על מקדם המרה לא מובטח, אזי זה האחרון משתנה לפי אותן לוחות תמותה ולכן עלייה בתוחלת החיים פירושה עלייה במקדם ההמרה (כי הפנסיונר חי יותר שנים), וזו מתבטאת בקצבת פנסיה חודשית נמוכה יותר. ולמה? כי הרי סך החיסכון שהמבוטח צבר עד לרגע הפרישה הוא קבוע, אבל מכיוון שתוחלת החיים עלתה מהרגע שנכנס לשוק העבודה כשהיה צעיר ועד לרגע שפרש (לרוב 40 שנה), מקדם ההמרה עלה אף הוא וזאת כדי שחברות הביטוח יוכלו לעמוד בהתחייבויות שלהן כלפי הפורשים. לכן, כשמחלקים את סך החיסכון במספר גדול יותר, התוצאה המתקבלת היא קטנה יותר, כלומר קצבת פנסיה חודשית קטנה יותר.
האם המבוטח יכול לעשות משהו בנידון כדי למנוע הקטנת הקצבה? האמת היא שלמבוטח קשה להשפיע על תהליך זה, ונכביר ונאמר שהוא מחוץ לשליטתו. מה שבעיקר הוא יכול לעשות זה לחסוך יותר עוד לפני הפרישה לפנסיה, דהיינו להתחיל לחסוך כמה שיותר מוקדם ולא רק לפנסיה. יש כיום כלי חיסכון לטווח בינוני-ארוך שמניבים תשואות די אטרקטיביות וחלק מהם אף מעניקים הטבות מס כשפורעים אותם רק בגיל הפנסיה.
במילים אחרות, יש קשר ישיר וקריטי בין הגידול בתוחלת החיים לבין מספר השנים שנחיה בפנסיה וגודל קצבת הפנסיה החודשית. אז אל תחשבו רק כמה שנים עוד נותרו לכם עד הפנסיה, התחילו לחשב כמה שנים תחיו כפנסיונרים והיערכו לכך בהתאם.
בכפוף להוראות הפוליסות הרלבנטיות, הוראות תקנון קרן הפנסיה והוראות הדין ורשות שוק ההון, ביטוח וחסכון. המידע בכתבה זו הינו כללי ולידיעה בלבד, ואין בו משום חוות דעת או מצג או המלצה או הצעה לבצע או להימנע מלבצע פעולות כלשהן, ואין בו ייעוץ (לרבות פנסיוני) או שיווק המתחשבים בנתונים המיוחדים של כל לקוח וצרכיו, וכן תחליף להתייעצות עם איש מקצוע לצורך קבלת החלטות בעת פרישה.
